בסיפור "האפצ'י הגדול של אבא של אורי",  הגיבור הוא האב  העושה אפצ'י רועם המפריע לבנו ולשכנים, זהו משל להתנהגות מציקה שאנו פוגשים בזירה בבית, במסגרת החינוכית והטיפולית.

להורים, אנשי חינוך ואנשי טיפול המתמודדים עם ילד עם קושי, המפגש עם הקושי אינו פשוט. הסביבה דורשת מאיתנו לקבל את  השונה, לקבל את הקושי ולהכיל אותו. זהו קונפליקט שצריך להתמודד עימו.

התפיסה המתבוננת

ממציק למעצים- כיצד אנו יכולים ללמוד לקבל ולהכיל את הקושי?

תפיסת העולם מאחורי הסיפור "האפצ'י הגדול של אבא של אורי"

ננסה לשנות את המשפט הידוע "הכל בעיני המתבונן" ל"הקול באוזני המאזין". איזה קול אנו בוחרים לשמוע – זה יכול להיות רעש חיצוני או רעש פנימי, רגש או מחשבה שמציקה לנו.

התבוננות, בשונה מראייה שמתייחסת לעין כאיבר שרואה, התבוננות, מערבת חשיבה ומזכירה לנו שראייה כרוכה בשילוב פקודה  מהמח.

הסיפור מעלה מספר שאלות: מה מידת התנועה בין התנהגות מתוכננת ונשלטת לבין התנהגות שאינה מתוכננת ואינה נשלטת? מה מידת השליטה שיש לנו על התנהגותנו? האם התנהגות היא ברת שינוי? האם יש צורך בשינוי? מי צריך לעשות את השינוי? בסיפור: מי ייעשה את השינוי: האב? הבן אורי? שניהם? כיצד יעשו את השינוי?

הנרטיב, ה"מאחורי הקלעים", של הסיפור האפצ'י הגדול של אבא של אורי עוסק בשאלה: מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התנהגותו של האחר המפריעה לנו?

לדוגמא: כיצד מתמודד אורי עם ה"אפצ'י" הרועם של אביו? דרך התבוננות זו, ניתן לסייע לילדים לחשוב על הדילמה מזווית חדשה. הם יכולים להשתמש בידע שהפנימו מהסיפור כדי לפתור קונפליקטים בסביבתם במסגרת המשפחה ובמסגרת החינוכית.

הסיפור מציג את התופעה האנושית הבאה:

 מה שאנו נתנגד לו – יתעצם, מה שאנו נקבל – ייעלם!!   

ה"אפצ'י" הוא דימוי לתופעה של אימפולסיביות – תגובה שאינה רצונית של הגוף, לפעולה ללא מחשבה של התנהגות אנושית. אין צורך במחשבה או בדיון מעמיק כדי לשחרר רקיק אבק מהנחיריים. עמדה זו מסייעת לנו ללמוד לקבל את העובדה שישנם דברים שאין לנו עליהם שליטה! הסיפור מדגיש שפתרון בעיות לעיתים כרוך בקבלה  (Acceptance) שלהן.

החיים במסגרת המשפחה מזמנים לנו התנסויות רבות שבהן עלינו לקבל משהו שונה, משהו של האחר שאפילו מרגיז אותנו מאוד. לדוגמא: התנהגות מטרידה של בן-משפחה, קול מרגיז… אפצ'י חזק… חוסר-שקט או אימפולסיביות של האחר ועוד. לפי הגישה המומחשת בסיפור אנו מגלים שבדרך הקבלה אנו יכולים להשיג את מה שכה שאפנו אליו – היעלמות ההתנהגות המפריעה.

איך מקבלים התנהגות לא אהובה של אדם אחר? איך מגיעים למצב שבו אנו מסוגלים להגיע לקבלה של ה"אפצ'י"?

אם נתבונן ב"האפצ'י" בצורה שונה, נגלה שה"אפצ'י" הוא מנגנון ריפוי טבעי של הגוף. מטרתו לשחרר במהירות גורם זר שעלול לחסום את מערכת הנשימה (למשל: לכלוך או אבק).

הפנו את תשומת לבם של הילדים לכך שגם במקרים אחרים אנו יכולים לשנות גישה:

הסיפור ממחיש לנו כיצד אין לנו יכולת שליטה בכל מצב נתון. נשנה גישה, נשחרר את השליטה ונוותר על הביקורת. במקום לבוא ממקום שיפוטי כלפי האחר, נבדוק את הביקורת עם עצמנו.

בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין ע', ב', כתוב "כל הפוסל במומו פוסל". כאשר עובדים עם ילדים על הסיפור, צריך לנסות ולהבין איתם מהו הדבר שמפריע להם בהתנהגותו של האחר. למשל, האם הם אוהבים או שונאים את ה"אפצ'י" של עצמם? האם הם חוששים מכך שה"אפצ'י" שלהם עצמם מתפרץ ללא שליטה? האם יש התנהגות אחרת בעצמם שהם לא אוהבים? כל קונפליקט בינינו ובין מישהו אחר הוא לא בהכרח כפי שהוא נראה. לעתים הוא קונפליקט בינינו ובין עצמינו שמשליך על האופן שבו אנו מרגישים כלפי האחרים בחיינו.

כלומר, בסיפור, אם אורי ינסה לאהוב ולקבל את ה"אפצ'י" של אבא שלו הוא יבין, שהוא חלק גם ממנו.

אסטרטגיות התמודדות עם קונפליקט שהסיפור ממחיש לילדים

מומלץ להסביר לילדים שיש מספר בחירות העומדות בפניהם. בכל סיטואציה יש לשקול מה האפשרות המתאימה ביותר. להל"ן האפשרויות:

הימנעות :האסטרטגיה הפרואקטיבית

ההימנעות מעודדת דפוס של התרחקות מגירוי ומונעת התמודדות. מטרתה של ההימנעות היא לא להיפגש עם תחושת לחץ. למשל, אדם ימנע מביקור בשדה פרחים כדי שלא תיגרם אלרגיה שתוביל להתעטשות, או יימנע מלהביא חברים הביתה בגלל הבושה מההתעטשות של אבא. זוהי גישה המבוססת על איפוק ותכנון.

התמסרות לדחף : האסטרטגיה האימפולסיבית

ההתמסרות מעודדת מחיקת עכבות. למשל, לבטא את האפצ'י בקול רם, או לצחוק על האפצ'י כפי שעושה אורי בסיפור ביחד עם אימו.

מומלץ ללמד את הילדים לנקוט גישה זו במקרה שהדבר אינו מסכן את בריאותם ואת חייהם. צחוק תמיד מוסיף לבריאות, והתמסרות לתגובות הגוף תלמד אותם להכיר את עצמם טוב יותר, גם גופנית וגם רגשית.

התבוננות (אסטרטגית המיינדפולנס), הקשיבות המודעת

ניתן ללמד את הילדים להכיר באפשרות של "גם וגם", כלומר לאפשר גם את ההימנעות וגם את ההתמסרות לדחף. אפשר להיות דרוכים ומתכננים, להתרחק ולהימנע, וגם לאפשר את הדחף. והילדים לומדים כי שני הצדדים הללו קיימים בהם ואף נאבקים זה בזה, וכי ניתן לאזן ביניהם אך ורק אם מכירים בקיומם באותה המידה.

למשל, בסיפור אורי  הילד מבין שהאפצ'י של אביו הוא גם "טוב" וגם "רע". אמנם הוא מפריע, אבל מצד שני הוא ה"מנגינה" המשעשעת שמאפיינת אותו.

ניתן לשוחח על כך עם הילדים ולהסביר להם שהדרך לאפשר את שני הצדדים שבתוכם היא על ידי שחרור וקבלה. שחרור של החלק הביקורתי, וקבלה של ההפרעה כחלק מהחיים. לדוגמא: לקבל את ה"אפצ'י" כמו שהוא. גישה זו מאפשרת חופש בחירה, והיא מומלצת ביותר.

הצטרפות (אסטרטגיית שחרור, הרפיה והגמשת עמדות)

כפי שאומר הפתגם, "אם אינך יכול להביס אותם, הצטרף אליהם". בהתאם לכך, הסיפור ממחיש כיצד ההרפיה מהצורך לשלוט ולנצח מסוגלת להוביל לפתרון.

במקום להילחם באפצ'י ובאביו, לומד אורי בסיפור ל"שחק" עם האפצ'י, ליהנות ולצחוק מהקולות והפרצופים המשעשעים. כך גם ילדים אחרים, הילדים שלכם הקוראים את הספר יחד אתכם, יכולים לגלות שגם הם מסוגלים להגמיש עמדות ולהרפות ממחשבות נוקשות, בדיוק כפי שאורי בסיום הסיפור, מקבל את ה"אפצ'י" של אביו כמות שהוא.

אם כן, הסיפור לוקח את הילדים למסע שיש בו תחנות התמודדות עם קונפליקט, שכל אחת מהן מהדהדת את אחת מארבע האסטרטגיות שהכרנו.

דיון שמדגיש זאת בפניהם על רקע הסיפור יעזור להם להתייחס לכל קונפליקט שיפגשו בחייהם כאל צומת של ברירות, שמהן יוכלו לבחור את זו המתאימה להם ביותר באותו הרגע. כלומר, כהזדמנות של למידה, הפעלת שיקול דעת, קבלת החלטות, העצמה וצמיחה – ולאו דווקא כאל סיטואציה שלילית.

תפילת השלווה הידועה מכילה בתוכה את תמצית הגישות כולן:

אֵלִי,

תֵּן בִּי שַּלְוָוה לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹת,

אֶת הָאוֹמֶץ לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי

וְאֵת הַתְּבוּנָה לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם".

כאשר הורה מצליח להפריד בין הדברים שיש לו עליהם שליטה לבין דברים שאין עליהם שליטה, כל מה שנשאר הוא לדעת לבחור, להראות לילד את הדרך, את השאר הוא צריך לעשות מסע להתמודד עם האתגרים של חייו

רעיון דומה מצוי בספר מבחר הפנינים של שלמה אבן גבירול, בשער י"ז (ההכרה) פסוק ב': "ואמרו ראש השכל, ההכרה בין ההווה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת".

הרעיון המיוחדת של אבן גבירול, שחוזרת על רעיון המודעות של מה שאפשר לשנות ומה שאין לנו עליו שליטה, הוא התוספת שלו על רגש הנחמה, הוא מחליף את רגשות האשמה ההוריים המלווים אותנו בהורות ברגש הנחמה האוניברסלי.

ואסיים בשיר הנפלא למדני אלוהי של לאה גולדברג:

למדני אלוהי, ברך והתפלל

על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל

על החירות הזאת, לנשום לחוש לראות

לדעת לייחל להיכשל

למד את שפתותי, ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך, עם בוקר ועם ליל

בהתחדש זמנך, עם בוקר ועם ליל

לבל יהי יומי, עליי כתמול שלשום

לבל יהי עליי, יומי הרגל

יומי הרגל

רוצים להעמיק בשאלת השינוי ובצורך לקבל את השונה?
מוזמנים לקרוא את הספר: "האפצ'י הגדול של אבא של אורי" ולהזמין הרצאות או סדנאות בנושא.