כיצד להגיע למצב של איזון, או אמצע?

הרמב"ם עוסק באיזון מידות כלומר: תכונות הנפש, ובדרך לתקן את המידות. האדם צריך להגיע לאיזון התכונות ולהתרחק ממידות קיצוניות אל מידת האמצע. תכונות האדם נמצאות ברצף בין שני קצוות העלולים להיות בעייתיים: הקצה החיובי, שהוא "עודף" והקצה השלילי שהוא "חסר". על האדם לנסות להגיע לאיזון בכל מידה וכך להגיע ל"שביל הזהב". המונח "שביל הזהב" או "דרך האמצע" מכוון אל המידה הבינונית שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ובד בבד מכוון לאזן את שתי המידות הקיצוניות על פי הצורך.

האדם ילמד לאזן תכונות קיצוניות אם ילמד להכיר את צדה השני של הקיצוניות המאפיינת אותו. לדוגמא: את תכונת הפזרנות ילמד לאזן באמצעות הקמצנות וההיפך, את תכונת הקמצנות ילמד לאזן על ידי הפזרנות. כדי להיות מאוזן ולהגיע לקו האמצע עלינו ללמוד לזרום בין שתי הקיצוניות שלנו.

מצד שני, אי אפשר לנהוג רק ב"דרך האמצע". כדי להגיע לאיזון מוכרח האדם לרכוש את שתי המידות הקיצוניות ולגלמן באותה התכונה. רק מתוך תרגול בשני הקצוות יכול אדם להגיע ל"שביל הזהב", כלומר, להיות מסוגל להכיר את שתי המידות ולבחור במתאימה ביותר. למשל, יש מצבים הדורשים מאתנו הקשחת עמדות, ויש מקרים הדורשים מאיתנו הגמשתן.

האם הרמב"ם מציע "סרגל מידות" דמיוני?

הרמב"ם  מציע להתבונן על שתי הקצוות בכל מידה. לו  הרמב"ם היה חי בימינו, במאה ה-21, האם היה מציע "סרגל דמיוני” לשם "המחשה" למידה או לתכונה  שאנו רוצים לעבוד עליה וליצור שינוי?

איך הרמב"ם מציע להגיע למידה מאוזנת? הטכניקה שהרמב"ם מציע היא לנסות לקבוע את שתי המידות הקיצוניות וכך נקבע את קו  האמצע.

"סרגל דמיוני" לפי פילוסופיית הרמב"ם.